Cyprus Diving

In hebrew, again, my apologies for English speakers.

עקב חופשה של המשפחה המורחבת "נאלצנו" לבלות שישה ימים בריזורט בקפריסין. המלון היה בצד המערבי של האי, צפונה לפאפוס (pafos או paphos בשילוט המקומי) במקום שנקרא Coral Bay (ולא, לא היו שם אלמוגים :-) ). בתור בונוס משפחתי, גיסי גיא ואני קבלנו פס לכמה צלילות.

בנתיים ביום הראשון פגשתי דיונונים ליד מצוף שמסמן את גבול אזור הרחצה בחוף. הם היו די חשדניים והתרחקו כשניסיתי להתקרב...

במלון היה סניף של מועדון בשם cydive שממוקם בפאפוס. לפי האתר מדובר PADI CDC גדול ומכובד. הסניף המקומי היה קטנציק ומאויש ע"י קריסטל - אוסטרלית חביבה ונמרצת שניהלה את המקום במימנות וסמכותיות (עד שגילינו שהיא עובדת זמנית בקיץ לחסוך לטיול בארופה).

כיוון שגיא לא צלל מספר שנים, ביקשנו צלילת ריענון. קבענו תור יומיים מראש, ובמועד הנקוב התיצבנו במועדון. קריסטל ציידה אותו, ואז חיכינו למדריך. הגיע בחור חסון בשם אריק (Arek) ששאל אותנו אם אנחנו פולנים. הסתבר שהוא מדבר בעיקר פולנית ורוסית, ומעט אנגלית. העמסנו את הציוד על טנדר ויחד עם צולל נוסף (מזרח ארופאי) נסענו חמש דקות לאתר. 

צלילה ראשונה: Amphitheatre.

האתר היה בקצה של מצוק אבן חול שירדה לים. בים היו סלעים שבלטו בצורות שונות. הנוף הזכיר לי מאוד את חוף דור. אריק שאל עם עברנו תדריך. אמרנו שלא. בלית בררה הוא העביר תדריך - "נכנסים לים מכאן, שם יהיה אמפי תת ימי, ואז נצא מנקודת הכניסה. לא להניח ציוד על החול שלא יתלכלך." ציינתי שגיא אמור לעבור רענון. אריק אמר שאם כך הם יבצעו תרגילים אם הכניסה למים. למזלנו העברתי לגיא תידרוך רענון לפני כן, כולל סימנים, נוהל אובדן בן זוג, איזון, ודגשים (לא לפמפם בעליה וכו).

ירדנו בזהירות במידרון, וקפצנו למים באזור מוגן חלקית בעומק שני מטר. היה סוול רציני, אבל אריק הצליח להעביר תירגול הורדת מסכה, מציאת ווסת והנשמה. אם סיום התירגול יצאנו לדרך. אריק רץ בראש, אחריו הצולל השלישי, ואחריהם גיא ואני (כשאני בכוונה מנסה להאיט את הקצב). 

הגענו למבנה סלעי שנראה אכן כמו אמפי יפה. הראות לא משהו, אבל נחמד. עומק בערך 9 מטר. לפתע עברו מעלינו מקבץ חלילנים במבנה יפה. אריק מסמן שממשיכים ועלה למעלה פחות או יותר לפני המים. עברנו באזור רדוד שבו הגלים נשברים מעל האמפי (קטע לא נעים במיוחד) וירדנו לתוך אזור של נקיקים. בחלקם היו גידולים של עשבי מים (הזכירו לי יבלית). יתר הקירות מכוסים באצות וספוגים חומים ושחורים. לא ראינו יותר מדי דגה.

קיפצנו כך בין נקיק לנקיק, חלקם צרים מאד וחלקם נפתחים לחללים רחבים. בשלב מסויים נראה שהזיגזג הפראי נפסק, והתחלנו לחזור ברדוד. נפלנו על חלל גדול שבתחתיתו פסל של סנטה קלאוס. כולם יורדים להצתלם לידו (עומק 12מטר). ושוב עולים בחזרה (המחשב לא מאושר).

חוזרים בחזרה לחוף ויוצאים בזהירות מעבר לסלעים. סך הכל כ40דק צלילה בים חמים ונעים.

צלילה שניה: Vera K

למחרת קיבלתי אישור לעוד צלילה. גיא לצערו לא קיבל פס. קריסטל הסבירה שאין להם צלילה מקומית, אבל אוכל להצתרף לצלילה בפאפוס לאתר מאד נחמד. ב1:30 התיצבתי במועדון בכדי להגיע לצלילה ב2:00. כצפוי, היו עיקובים, ומכונית של המועדון איחרה. קריסטל ארזה אותי, נער אנגלי בשם אליוט שהשבוע סיים קורס כוכב ראשון, ואת אביו שבא ללוות אותו (האבא כבר לא צולל). בנוסף אריק הצתרף אלינו גם. בדרך עצרנו בשני מלונות ואספנו עוד אנשים. כשהגענו למועדון הסתבר שנהיה 14 צוללים (!!!). קריסטל מיהרה להסביר שאין דאגה ונרד בשתי סירות. 

אחרי שכולם הציידו והרכיבו ציוד, גור'ג המדריך הראשי עבר על רשימת השמות של הקבוצה שלנו (9 אנשים) וכולנו העמסנו את הציוד על טנדר. אריק ועוד דייבמסטר נסעו למזח. אנחנו צעדנו 200 מטר ברגל. ליד הספינה פרקנו את הציוד. גור'ג הקריא את רשימת האנשים ואת מספר המיכל של כל אחד, ועם הקראת השמות כל אחד לקח את הציוד וצעד על הספינה (לי זה הזכיר מסדר בתחילת הטירונות). אחרי שהסתבר שברשימה היו טעויות ואחרי שהם נפתרו, יצאנו לדרך. הקפטן - בחור קפריסיני מבוגר ושרירי -- הביא אותנו לאתר שבו כבר עגנה הסירה השנייה. המים היו צלולים ואפשר היה להבחין בחלקים מהאוניה הטבועה שבאנו לצלול. גור'ג העביר תדריך וחילק אותנו לשלוש קבוצות. אחרי כן קפצנו למים. מומו (המדריך של הקבוצה שלי) הבטיח לא לרוץ ולתת לי מרחב לצלם. הוא קיים את ההבטחה.

האתר הזכיר לי את הדוברה בפלמחים. שרידים ברורים של אוניה, אם כי לא ברור איך הם מתחברים. האוניה שוכבת במכתש רדוד בעומק 10מטר כאשר הקרקעית מסביב בעומק 5מטר. הים נעים וצלול, ואנחנו עוברים בין השברים. בקצה המכתש מעבר מקורה קטן שמשמש מסתור ללהקה של דגיגונים. 

משם אנחנו חוזרים לשיברי הספינה, ובשלב הזה אנחנו שוחים במעגלים אטיים עד שאחד מחברי הקבוצה הגיע ל50באר. אלינו לאזור העגינה ואחרי חניית בטיחות בחזרה לספינה.

אחרי שפרקנו את הסירה, שטפנו ציוד, וגמרנו מנהלות, אריק הסיע אותנו בחזרה למלון. סך הכל 4:30 שעות בשביל צלילה של 38 דק. לתדהמתי גיליתי שבקבוצה של אליוט היה בחור אחד שלא הצליח לפמפם והפסיק צלילה, ובחור שני שהגיע ל50 באר אחרי 12 דק, ולכן הם יצאו מהמים אחרי 16 דק :-(  למרות זאת הנער היה מרוצה….

צלילות שלישית ורביעית: זנוביה

ביום שישי התיצבנו לצלילות השוות - יציאה לזנוביה. גיא ואני חיכינו ב6:30 בבוקר בלובי הנטוש של המלון. איתנו חיכה מייקל בחור אנגלי, יחד עם אשתו בנו בן העשרה שמלווים אותו אך לא צוללים. מגיעה מונית שלוקחת אותנו למועדון בפאפוס. שם שוב טקס אירגון ציוד ורשימות מלאי הפעם בניצוח של מיק (גם הוא אנגלי, שחי בקפריסין כבר 11 שנה). 

אנחנו 14 איש שעולים למיניבוס ויוצאים לדרך ללרנקה. הנסיעה של שעה וחצי ואנחנו מנסים לנמנם (בהצלחה חלקית). לקראת ההגעה מיק מעביר תדריך - אנחנו עולים לסירה שמובילה מספר קבוצות, וכרגיל אנחנו אחרונים, אז בבקשה לא להתמהמה. 

הסירה שאנחנו עולים אליה מלאה בצוללים. לפי דעתי מעל לשישים, ואולי יותר. כל סנטימטר פנוי לאורך המעקה בסיפון משמש לקשירה של מיכל עם ציוד. אנחנו מקבלים אזור צר ליד החרטום, ומרכיבים ציוד. אחרי שכל הציוד מורכב וכולנו על חליפות, מיק נרגע ונותן לנו מרחב נשימה. גיא מכין לנו קפה בפינת הקפה הקטנה שעל הסיפון. 

הספינה בנתיים מגיעה לאתר. הקבוצות האחרות מתחילות לרדת למים. מיק מעביר תדריך לצלילה הראשונה. אנחנו נרד לדופן הזינוביה, נעבור לכיוון המדחף האחורי ומשם בחזרה לאורך הסיפון העליון (ששוכב על הצד).  גיא ואני מצוותים לקבוצה של אריק יחד עם זוג פולנים נחמדים (שחיים בלונדון), מייקל, ועוד מייקל (הולנדי). אריק מציע שמי שמוכן ירד למים. אני קופץ ומגלה שיש זרם חזק. שוחה נגד הזרם לכיוון החרטום ונאחז במצוף שמסמן את השרשרת שלאורכה נרד. מכניס את הראש למים ומייד רואה את האוניה בכל הדרה. לכל אורכה רואים פלומות של בועות מצוללים. העדשה של המצלמה לא רחבה מספיק להכיל את כל המחזה.

אחרי עיקוב של כמה דקות הסתדרנו כולם והתחלנו להעמיק. בעומק 15 מטר טרמוקלינה ברורה ומעבר מים של כמעט 30 מעלות ל23 מעלות. קצת קר, אבל מתרגלים. אחרי שהתקבצנו ליד המעקה של האוניה, אריק יוצא לדרך וגיא ואני אחריו. יורדים בצד של הסיפון העליון לכיוון המשאיות הגדולות שנערמו שם. בין הגלגלים של משאית אחת מציצה מורנה. מעבר למשאית שנייה מופיע לוקוס ענק. בנתיים אריק מסמן לנו לחכות וחוזר חזרה - מסתבר שאנחנו לבד. אחרי כמה דקות הוא חוזר עם יתר החבורה ואנו ממשיכים לכיוון הירכתיים. הגודל של האוניה בלתי נתפס.

   

כשאנחנו באזור הדלתות הענקיות שבירכתיים אריק שוב מתזז לאסוף את כולנו יחדיו, ומסמן להסתובב חזרה. בשלב זה מיק והקבוצה שלו (שירדו לפנינו)  מגיעים מאחור. אריק רץ קדימה, ובנתיים גיא מסמן לי שהוא ב60 באר. אנחנו מגיעים לשרשרת העליה, ואני מתכונן לעלות, ואז רואה שאריק רץ לכיוון החרטום. אני מעביר לגיא את הווסת שלי ועובר לגיבוי ואנחנו ממשיכים אחרי אריק. כשאני מגיע ל50 באר אני מחליט שדי, ומוביל את גיא בחזרה לשרשרת. אנחנו מתחילים לעלות ויתר הקבוצה אחרינו. גיא ואני שוחים למגדל חניות בטיחות ליד השרשרת. 

עולים לסיפון מהסולם בירכתי הספינה, ומחליפים מיכלים. מיק שולף קרקרים וגבינה צהובה ואנחנו מנשנשים ארוחת בוקר מאוחרת. בנתיים אנחנו מגלים שעל הסיפון קבוצה של ישראלים - פוצקר עם חבורת צעירים שבאו לשלושה ימי צלילות כאן. 

בזמן ההמתנה אנחנו מדברים עם מיק ומסבירים שהצלילה לא ממש התנהלה כשורה. הוא מבטיח לדבר עם אריק. 

בנתיים הקבוצות האחרות מתחילות לרדת לצלילה שנייה. אנחנו הולכים לתדריך אחרי שהסיפון מתפנה. הפעם מיק מסביר שניכנס לגשר ואחרי כן לקפטריה. הצלילה מתחילה שוב בירידה לאורך השרשרת.

אריק פונה לכיוון החרטום ונכנס דרך פתח מתחת לסירות ההצלה של האוניה (בנתיים לפי התדריך). בפנים די ברור שאנחנו לא בגשר, אלא בפרוזדור ארוך שמוביל אותנו אחרי מספר מעברים ממש לחרטום. החוויה נחמדה עם משחקים של אור וצל מחלונות שונים לאורך הדרך. בחרטום אנחנו פונים לעבר העוגן שעל דופן האוניה. ומשם בחזרה לכיוון השרשרת.

בשלב זה גיא נמוך באויר, ואריק שולח אותו למעלה. הוא ממשיך איתי לכיוון הירכתיים. מתחת לאחד מהקירות הצידיים של אזור המטען אנחנו רואים להקות של דגיגים השוחים בהיפוך. אריק מצביע על מעבר שנהפך עם הזמן לכיס אויר. מכניס את הראש, אבל אין יותר מדי לראות בפנים.

חוזרים לספינה אחרי חניית בטיחות. הקבוצה שלנו שוב אחרונה. הצוות בנתיים הכין ארוחת צהריים (עוף בגריל, פסטה, סלט ותפוחי אדמה בתנור). אנחנו אורזים ציוד ואוכלים. בנתיים הספינה כבר בנמל והקבוצות מתחילות לרדת ממנה. אני מקשקש קצת עם פוצקר וחבורתו, ואז אנחנו חוזרים לאוטובוס וחזרה לפאפוס, ומשם למלון.

המסקנה, שהזנובייה מרשימה ביותר. למרות שהצלילות שלנו לא הגיעו להנגרים גדולים או מעברים פנימיים מיוחדים, נשארתי עם טעם של עוד. קצת מבאס מבחינתי שנפלנו עם דייבמסטר מעופף כמעה, כיוון שהמדריכים האחרים עשו רושם של מנוסים. 

ספארי צלילות - היום הרביעי

יום אחרון בספארי. הבטיחו השכמה מוקדמת, אבל למרות זאת בשש בבוקר אנחנו עדיין עגונים. קפה של בוקר והתארגנות בזמן ההפלגה לshark reef . כצפוי, אנחנו לא לבד, ומספר סירות יומיות משארם כבר בסביבה.

צלילה ראשונה: shark reef ו yolanda reef. הקפיצה למים עם מאזנים ריקים מהדק של הספינה בעת שהקפטן משתיק מנועים. אנחנו יורדים לכחול עמוק עמוק בצמוד לקיר יפיפיה ואנכי שלא רואים את תחתיתו. יורדים לעומק 25-30 מטר ונופלים על להקה גדולה של קרנפונים (unicornfish). הם לא מתרגשים יותר מדי ואנחנו שוחים לצידם מספר דקות.

ממשיכים לאורך הקיר היפיפה שמעוטר באלמוגים, אלמוגים רכים, והרבה דגי ריף. בכחול רואים גם הרבה - קרנפונים, גקפיש, מקרלים או טונות, ברקודה, ונפולאון גדול.

מגיעים למדף חולי בין שני הריפים. האזור שוקק אלמוגים. להקת קרנפונים נחה קרוב לקרקעית, ואנחנו מצתרפים למנוחה (וקצת מצלמים). אחד, תקיף יחסית, מעוטר בצלקת של הארי פוטר על גופו. 

גיא מצלם משהו מעבר לגוש אלמוגי אש. פעילות רבה וענני חול. אני מתקרב באטיות ורואה נצרן כחול גדול מרחיף חול, וסביבו פמליה של דגים שכנראה מכוונים לשאריות של מה שיטרוף.

עוברים מסביב לפיניקל ורואים את שאריות היולנדה מתחתינו. הרבה אסלות ואמבטיות. למען האמת חבל לראות מראה כזה באמצע ריף יפיפה. אני מוצא זוג תנינים ומנסה לצלם. ורוניק מוצאת זוג לוקוסים ענקים מתחבא מתחת לשארית ספינה, אחד אדום יפיפה והשני אפרפר.

אנחנו עולים לחניית בטיחות ומתרחקים מהריף. הספינה באה לכיוונינו וזודיאק פורס חבל שבעזרתו אנחנו מושכים את עצמנו לירכתי הספינה. צלילה יפיפיה ואנחנו עם טעם של עוד. למרות שאנחנו לא לבד מעל פני המים, פגשנו רק קבוצה אחת במים וגם זה די מרחוק.

צלילה שניה: Jackfish Alley שוב קופצים מירכתי הספינה. הפעם עם מאזנים מלאים ומתארגנים על פני השטח. אנחנו מעל לקיר יפיפה שממשיך כצוק מעל פני המים. הקבוצה של גיא מחכה בזמן שהקבוצה של יסאר יורדת. אני מתאמן בצילום מפוצל, אבל לא מגיע לתוצאות ראויות עד שגיא פוסק שהגיע הזמן להעמיק.

בעומק 5 מטר פתח של מערה בקיר. אנחנו נכנסים ומיד יוצאים משמאל. אני מתמהמה לצלם, אם כי המים די עכורים בחול של כל הקבוצה שלפני.

יוצא מהמערה ואנחנו צוללים לאורך קיר יפה, אם כי לא אנכי כמו הקיר בצלילה הקודמת. שוב רואים להקות דגים בכחול, ואפילו צב.

מגיעים לעוד מערה, יותר נקיק בסלע. משחקים מענינים של אור וצל.

ממשיכים לאורך הקיר. אנחנו על מדרגה בעומק 15מטר עם פיניקלס ואלמוגים בולטים ממנה. פוגשים טונות אחת כסופה ואחת צהובה, גיא מתרגש. בבדיקה בדביליוס בבית אני חושב שמדובר ב goldbody travely סוג של גק, אבל עדיין יפיפה.

בשלב מסוים וורוניק מצלצלת בעוז ובהתרגשות ומצביעה לכחול. אני מסתכל ואחרי חיפוש ארוך (יש הרבה דגים בסביבה) רואה צלילת של צב. אחרי הצלילה היא מספרת שראתה חמישה צבים במבנה. ואל זה נאמר לצל"ר.

אנחנו מסיימים את הצלילה בחניית בטיחות בכחול. להקה גדולה של גקים מלווה אותנו בעומק רדוד, ומצדיקה את שם האתר. אנחנו שוב מושכים בחבל להגיע לספינה.

לצלילה הבאה אנחנו מגיעים לראס אום סיד. המפרץ מתחת לעיר שארם. החוף מלא בתיירים משתזפים, והמים בשנורקליסיטים. אנחנו נקשרים לעוד שתי ספינות שעוגנות במפרץ, ונראה שפנינו לצלילה המונית. 

בסיום הצלילה הקודמת וורוניק מראה לי אדים בתוך המארז שלה. בבדיקה של המארז שלי אני רואה שמתקן התרעה נגד לחות מהבהב. לא מוצא יותר מדי מים, ויכול להיות שזה רק לחות מאויר הבוקר כשסגרתי את המארז. בכל מקרה, אני מחליט לוותר על המצלמה בצלילה האחרונה, גם בשביל הכיף שבצלילה וגם לא לסיים ספארי עם טעם רע של מצלמה טבועה.

צלילה שלישית: ראס אום סיד. הזודיאק לוקחת את שתי הקבוצות ביחד לכיוון הקיר. הראס הוא צוק שבולט לתוך המפרץ, ולכן האלמוגים על שיפוליו נהנים ממזון רב. 

מתגלגלים למים ומעמיקים. המים צלולים ויפים, קיר מרשים מכוסה גורגוניות ואלמוגים. חוץ מאיתנו, אין אף צולל במים. אנחנו שוחים לאיטנו לאורך הקיר לכיוון השפיץ הפונה לים הפתוח. להקות גדולות של דגים מבליחות מהכחול. מספר נפולאונים מסתובבים באזור השפיץ. 

מנסה לחוות את השלווה של המקום ולספוג את כל מה שמסביבי. אחרי 40 דק של תענוג מתחילים לעלות. שלושתינו מסרבים להפרד מהים, ועולים אחרונים לספינה.

על הסיפון מפרקים ציוד ושוטפים אותו ביסודיות. אחרי שתולים ליבוש, אנחנו נכנסים לאכול ארוחת צהריים. בנתיים הספינה נכנסה לנמל. אחרי ארבעה ימים של מיזוג טיבעי מהים אנחנו שוב לכודים בחום ללא בריזה. אחרי שאני אורז את חפצי בתאי, אני מזיע כולי ונסוג לסלון הממוזג חלקית.

הצוות פורק את הציוד, ואנחנו צועדים לאוטובוס. פרדה זריזה, ואנחנו בדרכנו. אני מנסה לישון בכדי לאגור כוחות לעלייה צפונה.

מעבר הגבול בטבאה שומם, ואנחנו עוברים את הצד המצרי בזריזות יחסית. ימית ושלומית רצות קדימה בתקווה להספיק את האוטובוס של שעה שמונה לתל אביב. האחרים עוברים בדיקות בטחון, ויוצאים אחד אחד. הגר מחכה לנו מחוץ למעבר. 

ורוניק נתקעה במעבר דרכונים, והגר מקפיצה אותי בנתיים לאסוף את המכונית ממגרש החנייה ליד מנטה. כשחוזרים לגבול, כולם יצאו. נפרדים בחום מכולם. אני אורז במכונית את אלון, דנה וגדי (שלוקחים טרמפ עד צומת אלמוג).

מתדלקים ונוסעים צפונה. כביש הערבה שומם. ארומה של אמצע הדרך סגורה (שעה 9:30 בערב?). קונים קפה בyellow וממשיכים ללא הרפתקאות נוספות (גדי נוהג אחרי ארומה, אלון אחראי מוזיקה, ואני מנמנם מאחור). בשעה אחת וחצי אני בבית.

ספארי צלילות - היום השלישי

מתעוררים עם הזריחה. מכין קפה, ואז נזכר שקשרנו את הדגל. מטפס לסיפון העליון לפרוש את הדגל המצרי לעת זריחה (רגע אירוני משהו).

היום החלטתי שמאסתי בהתעסקות עם העדשה הרחבה, ואני מחזיר אותה לחדרי. הצילומים משלב זה אינם רחבים, אבל השליטה שלי בצילום משתפרת.

צלילה ראשונה: טיסטלגרום. הפעם היעד הוא שיטוט במדורים הפנימיים. הקבוצה שלנו יורדת בזוגות. עם הקפיצה למים יש זרם שמושך מתחת לספינה. סמח מוסר לי את המצלמה, ואני מנסה לפדל בכדי להאחז בחבל הירידה. שכחתי לאבטח את המצלמה ואני רואה אותה שוקעת מתחתי לכיוון הטיסטלגרום. אני יורד במהירות אחריה ואוסף אותה קצת לפני שהיא מגיע לסיפון.

מאבטח, הפעם כמו שצריך, ומתקרב לחבל לחכות לאלון. אחרי חצי דקה אני מגלה אותו מאחורי. הוא ראה אותי יורד במהירות ורדף אחרי. אנחנו מתאזנים ויורדים לאזור המשאיות עם האופנועים. מסתובבים באזור הזה קצת, ואז עוברים אחורה לכיוון המחסנים שהופצצו. 

כמו פעמים קודמות. הגודל של הספינה מדהים כל פעם מחדש. אנחנו חוצים את אזור הפיצוץ, ומנסים לחדור לירכתיים ללא מציאות גדולות.

בשלב זה אלון מסמן שהוא על סף דקו (הוא על אויר ואני ניטרוקס), ואנו עולים  לגובה הגשר. 

הנפולאון המקומי חוצה מתחתנו אבל נמוך מדי בשביל צילום ראוי. אנחנו שוב עולים על החבל, לאט עם חניות ב15, 9, 6, ו3. אני משתמש ברצועה שקבלתי בזמנו מפליקס בכדי להחזיק את החבל מרחוק (סוג של רצועה כמו של כלב) ולהגרר בזרם מאחרי כל החברה האוחזים ישירות. בגדול לא רוצים לצאת מהמים.

אחרי ארוחת בוקר, גיא שואל ומחליט שהרוב מעדיפים להמשיך הלאה (?!?!) ולא להשאר לצלילה שלישית באתר (ואנחנו עדיין הסירה היחידה כאן). אנחנו מרימים עוגן ומפליגים דרום מזרחה.

צלילה שנייה: small crack. מעבר צר לתוך הלגונה הגדולה ממערב לראס מוחמד. הספינה עוגנת בלגונה, והזודיאק לוקח אותנו לים הפתוח. אנחנו צוללים לאורך הריף עד לפתח ואז פוגשים זרם ששואב אותנו לתוך הלגונה. הריף החיצוני נחמד, אבל אזור הפתח יפיפה, עם הרבה אלמוגים רכים, סלעים שוקקי חיים ואלמוגי אש.

אחרי ארוחת צהריים, אנחנו מפליגים שוב. הקפטן והמדריכים מחליטים שנעגון ב alternatives  לצלילה שלישית וללילה. שוב הפסקה ארוכה, ואנחנו מטרידים את יאסר שיתן למנוסים אפשרות לצלילה חמישית. הוא לא מאושר מהרעיון אבל אחרי שיחה עם הבעלים, הוא מתנה את זה בצלילה רדודה עד 50 דק.

צלילה שלישית: לגונה של ה alternatives. אלון, ורוניק, ואני מתארגנים לצלילה. לפתע כל יתר הקבוצה גם רוצה לצלול. אנחנו מחליטים לחתוך לפני שיהיה בלגן. יורדים לצלילה רגועה ואיטית לאורך הקיר הפנימי (צפון מזרחי?) של הלגונה). לא מרשים במיוחד אבל נחמד. אני מסיר מאזן לשנות את מיקום המיכל, ומשעשע את הבאדים. אחרי התיקון הטרים שלי משתפר פלאים ואני מפסיק לרדת אל הברכיים עם כל עצירה.

לקראת הפתח של הלגונה לים הפתוח יותר ויותר סלעים עם אלמוגים רכים והרבה חיים. בפתח עצמו זרם קל שלוקח אותנו חזרה לעבר הספינה. אנחנו מגיעים לסולם ב50דק במחשב בדיוק.

צלילה רביעית: alternatives  הזודיאק מוריד אותנו ליד הפיניקל המערבי (stingray station ) והתיכנון להסחף מזרחה לאורך שורת הפינקלס. אלון ואני בסוף הקבוצה וגיא סוגר. בשלב מסויים אנחנו מחליטים להאחז בסלע בכדי להפסיק להתקל בצוללים לפנינו. הראות גרוע למדי ואנחנו רואים את גיא וורוניק שהיו אחרונים חולפים על פנינו. 

אלון מחליט להלחם בזרם ואני אחריו, ואנחנו יוצאים לאזור עמוק יותר עם ראות משופרת. אני חושב שהלכנו לאיבוד, אבל אלון מוביל בביטחה ואני מחליט לזרום איתו. אחרי 15 דק בערך, אני מוציא סלייט לכתוב שנראה שטעינו. הוא מציין שלא, ובזמן שאני כותב תגובה חריפה, גיא ועוד ארבעה מופיעים משמאל. מסתבר שהם  נסחפו לתוך הלגונה בין שני פיניקלס ולקח להם זמן לחזור לנתיב המקורי.

 אני מתחיל להיות נמוך באויר, ועולה קצת יותר גבוה. אנחנו מגיעים לסלע יפיפה, ואני מצלם במרץ למרות שאני בארבעים באר. עוברים את הסלע, וורוניק מנפנפת בהתלהבות - היא מצאה שני מחבטני ספירים (blue spotted rays) על הקרקעית. אני מסמן שאני עם שלושים באר, והיא חושבת שמצאתי שלישי :-)  עולים לחניית בטיחות וחזרה לספינה.

צלילה חמישית: לילה באזור הalternatives. התדריך היה לטלף לאורך חבל העגינה הקידמי של הספינה לפינקל הקרוב, להקיף אותו ולחזור אם החבל לספינה. הקבוצה שלנו (אלון ורוניק ואני) יורדת אחרונה. בזמן התארגנות על סיפון הצוללים אני מפיל סנפיר למים. אלון שהיה כבר במים יורד אחריו. אני קופץ למים, לוקח מצלמה (מאבטח אותה :-) ) ויורד אחריו. ורוניק מצתרפת, ואנחנו מתחילים את הצלילה בעומק 8 מטר מתחת לספינה. האזור שוקק חיים, פלאטקסים, גק-פיש, והרבה דגים קטנים יותר. אנחנו נהנים מהם לכמה זמן ואז יוצאים לדרך.

אלון וורוניק מתחרים מי ימצא מציאות, ואני רץ לצלם אותן, כך שכל הצלילה עוברת בדילוג מאוביקט לאוביקט. האזור החולי מלא בסרטני נזיר גדולים ומרשימים שמתרוצצים על החול. זה שאני מצלם לא מפריע להם בכלל, ולפעמים אני צריך לטלף לאחור בכדי שאוכל לצלם. חלק מהם מעוטרים בשושנות על הקונכיה.

אנחנו מגיעים לאזור של פיניקל ומתחילים להקיף את בסיסו. אנחנו פוגשים מספר רב של מחבטנים שצדים בחול. הם עסוקים בחפירה אינטנסיבית ולא מתענינים בנו. אני מגלה שאני יכול לצלם בקרבה מדהימה. אני מצלם אחד, ותוך כדי כך זוג המאתרים מוצאים עוד כמה…

לפתע ורוניק מצלצלת ברעשן בעוז. אני מסתובב ורואה נחש (למען האמת snake eel) עולה מהקרקעית. אני מנסה לצלם, והוא שוחה במהירות אלי. הוא פוגע בי, ושנינו קופצים. הוא לכיוון הקרקעית ואני מחוץ לעורי :-) בשלב זה הוא מבצע נסיגה מרשימה. ראשית לעבר סלע, ואחרי כן הוא חופר מפלט בחול עם הזנב תוך כדי שחיה לאחור. תוך מספר שניות הוא נעלם.

מעבר לכך אנחנו פוגשים הרבה חשנקים מרשימים, חשופית משושים גדולה, והרבה דגים. 

אחרי כחמישים דק מגיעים שוב לחבל, ומתחילים לחצות את החול לעבר הספינה. אני באזור החמישים באר ודי גבוה, השניים האחרים מתחתי. אני עולה לצלם חניתנים שמשייטים בכמויות ליד ירכתי הספינה המוארים, אבל הבאדים קוראים לי מתחת לספינה.

אני יורד ורואה מחזה מרהיב. להקות של דגיגונים (סרדינים?) שוחות בשני כדורים גדולים במים, מדי פעם פלאטקס או גקפיש נכנסים בהם וכל הלהקה מתפזרת כמו זיקוקים לכל עבר, ואז מתכנסת שוב לכדור שממשיך לפזז. המראה מהפנט. אחר מספר דקות אני מנסה לצלם, אם הצלחה חלקית. 

המחשב לא מאושר מהעליות והירידות ומסמן עצירת בטיחות. אחרי שלוש דקות אנו עולים לפני המים. אני לא יכול לוותר על החניתנים ומתעקב לצלם אותם.

בסך הכל מעל לשעה במים באחת מצלילות הלילה המשובחות שאני זוכר.

על הסיפון כולם מספרים לנו שלא נשאר לנו אוכל. מסתבר שהם עוד לא ישבו לאכול למרות שאנחנו אחרנו בחצי שעה. כמו כן מסתבר שעקבנו אחרי החבל הלא נכון והיינו הרבה יותר רחוקים ממה שתוכנן. אנחנו שלושתינו בהיי רציני והם לא מצליחים להרוס  אותו. 

שוב ישנים על הסיפון העליון. הפעם גם ימית מצתרפת. טקס קשירת הדגל כבר חלק מהתרגולת.